מייקאפ לעור שמן

פחד יכול להוות מכת־מוות לאישיות שלנו, בפרט אם הפחד מונע מאיתנו להשתנות. קל מאוד להילכד בתוך תבניות ישנות ומוכרות. כשאנו רגילים למצבים האומללים אך הבלתי־משתנים, באמת שאין ממה לפחד. על פי רוב, אנו מפחדים בעיקר מהחדש, מהבלתי־ידוע.
הנסיון הכי משתלם שלי, היה לעמוד באומץ מול מה שהכי הפחיד אותי. אני מודה שבעבר נמנעתי מהתמודדות עם פחדי. עתה, לאחר שחוויתי את התוצאות המיוחדות והמתגמלות של העימות עם בעיותי - אני חשה צורך להדגיש מה רב ערכה של ההתמודדות הזאת.
ככל שנמשיך ונימנע מלטפל בבעיותינו, ילך ויגדל הפחד מהן. הדמיון מסייע לנו לראות דברים בקנה־מידה לא נכון, לעוות את המציאות, עד כי הכל נראה הרבה יותר גרוע משהוא באמת. לא משנה באלו בעיות מדובר: בבעיות הקשורות ביחסים אישיים, או בהתלבטויות באשר לתפניות בקאריירה, בסיגנון־חיים, או באני שלנו. כשאנו מפחדים מהתוצאות האפשריות, הלא־ידועות מראש, אנו מאפשרים לפחד להשתלט על גורלנו.

הכניעה לפחד פירושה להעניק לו את הכוח להשתלט עלינו, ברגע שנכיר במסר הזה, נסיר מעלינו את השפעתו של הפחד, ונחזור וניטול לידינו את השליטה.
אני מכירה היטב את ממדיו של הפחד, ואת התוצאות הנלוות אליו. במקרה מסויים, יצאתי למעין מסע־של־פחד שלימד אותי שיעור חשוב ביותר. למזלי, היה לנסיון הזה סוף טוב. אבל עדיין המקרה כולו הוא בבחינת מיסתורין, בעיני המומחים לגרון שטיפלו בי. הרופא שלי פשוט לא האמין למראה עיניו.
זה קרה בשנה שעברה, במשך הצילומים של סידרת הטלוויזיה ״שושלת״. מדי שבוע קיבלתי לידי את התסריט של הסצינות הבאות, כך שמעולם לא ידעתי איך בדיוק יתפתח התפקיד שלי, עד לקריאת התסריט. התפקיד שלי היה בנוי כך שיהיו בו הרבה בילבול רגשי, ומעט מאוד מאבק. למדתי הרבה באמצעות העבודה עליו, והשיעור החשוב ביותר היה זה שאספר עליו להלן.

אקדים ואומר כי אני משתמשת בעבודתי בשיטה הקרויה ״זיכרון חושי״. כלומר, כשאני משחקת - אני חווה מחדש את התהליך הרגשי, את הכאב או את הצחוק. כך עובדים שחקנים רבים אחרים.
בשבוע המסויים שעליו מדובר, קיבלתי את התסריט, כרגיל, עברתי עליו וציינתי לעצמי שיש בו סצינה אחת שבה אני נדרשת לכעוס ולהתמרד, אלמנטים חדשים בדמות שלי.
למחרת הלכתי לאולפן הצילומים, בהרגשה טובה למדי. הכל התנהל כשורה באותו יום, אך לקראת שעות אחר־הצהריים התחלתי לאבד את קולי. כאשר הבימאי דרש ממני ומג׳ון(פורסייט) לעשות חזרה על סצינת העימות, נשארתי ממש חסרת־קול.



מייקאפ לעור שמן

כולם היו בפאניקה.
נשלחתי לאחד המומחים הבולטים ביותר למחלות גרון. לאחר בדיקה הודיע המומחה לאנשי האולפן, שלא אוכל לשחק כמה ימים לפחות, ובמיקרה הדחוף ביותר - אוכל לעבוד במשך חצי שעה ביום בלבד. הוא הסביר שלקיתי בדלקת־הלוע ובדלקת־גרון. הוא רשם לי תרופות והמליץ שאנוח היטב ואמנע משימוש במיתרי־הקול.
כשחזרתי הביתה באותו לילה, עשיתי מדיטציה. לאחר מכן הירהרתי באירועי היום. התברר לי שכל ימי חיי נמנעתי בכל מחיר מעימותים. הבנתי שעלי ללמוד בדחיפות, כיצד לעמוד על שלי. למרות שניסיתי להימנע מעימותים, נאלצתי ללמוד זאת בעבודתי.
למחרת חזרתי לאתר הצילומים, והכנתי את עצמי לקראת הצילומים. אמרתי לג׳ון ולבימאי שאני מוכנה. שיחקתי את הסצינה. קולי חזר אלי. הייתי בריאה לגמרי.

מאוחר יותר צילצלתי אל הרופא ואמרתי לו שאני בריאה לחלוטין, וכי עבדתי במשך כל היום. ה״מחלה״ שלי היתה ממשית ביותר. גם הגורמים לה היו מאוד ממשיים עבורי. התרופה למחלה, היה להפסיק לפחד. אילו דיברתי בלחש במשך ערב או שבוע - שום דבר לא היה משתנה, עד שהייתי מסוגלת לטפל במשמעות שמאחורי המלים. הפחד הוא שהשתלט על הגרון שלי.
ההיסוסים שלי לצלול פנימה לבעיותי, ולאבד את הביטחון החיצוני שלי - הפכו פרק זה של חיי לקשה ביותר. ידידים בעלי אינטואיציה חריפה אמרו לי, שבכך אני נמנעת מלגלות על עצמי פרטים רבי־ערך. הם אמרו שהפניית המבט פנימה ואחורה, אל העבר, אל שורשי הפחדים שלי, תוכל ללמדני את האמת על עצמי.
לבסוף נאלצתי לאזור אומץ ולסמוך על האמונה שלי, משום שידעתי בלבי שיש יותר מדי שאלות שאין לי עליהם תשובה, ויותר מדי מצבים בחיי חזרו על עצמם שוב ושוב. הייתי מוכרחה לדעת למה. באופן כללי, החיים היו נעימים למדי, אבל רציתי לשפר את עצמי. רציתי לדעת מדוע נמנעתי כל־כך מליטול את גורלי בידי, ומדוע נמנעתי מלהיות חזקה ושולטת בעצמי. וכמובן - רציתי לדעת מדוע הספקתי כבר להתגרש פעמיים. מה היתה מתכונת הכישלונות שליי חזרתי ושאלתי את עצמי.

היו לי אינספור תירוצים, כדי לא להציץ בעבר. במיוחד התירוץ ש״אני מאוד מאושרת, מרבית הזמן״. וזה היה נכון. ״לא יכול להיות שיש משהו בילדות שיש לו השפעה על ההווה״, אמרתי לעצמי. תחילה נראה כאילו היצבתי חייץ מתמיד ביני לבין כל האירועים המכאיבים שהתרחשו בילדותי. דחקתי אותם כל־כך פנימה במבוכי המוח, ומעולם לא התייחסתי אליהם במודע, עד שהייתי ממש צריכה לשלוף אותם החוצה בכוח.